יום שבת, 24 באוקטובר 2009

אבל למה לא הבאת לחם דגנים??

אנחנו בבית קפה. אני אכולת סרטים. הוא לא מסתכל עלי וזה מעצבן אותי, הוא מסתכל עלי וזה גם מעצבן אותי. המלצרית הביאה לחם לבן במקום דגנים – רצף של קללות ששולח את כל משפחתה המורחבת לתל ברוך עובר במוחי. הוא אומר לי לא להתעצבן וזה מאוד מעצבן אותי. אני חושבת בקצב של 40 מחשבות בשנייה. גוש של דמעות תקוע לי בגרון ועומד להתפרץ כל רגע. כל מילה מיותרת תביא להתפרצות הגעשית. אני מזמינה ארוחת בוקר. הוא מציע לחלוק. למה שאני אחלוק? אני מתשע בבוקר עושה סריקות במטבח, פותחת וסוגרת את כל הארונות והמגירות במטבח של ההורים שלו בלי בושה, כל מה שנראה אכיל נזרק לתוך מה שגיליתי שהוא בור בלי תחתית. אני צריכה לראות רופא- איבדתי את תחושת השובע. למה שאני אחלוק?? אמא מתקשרת וסיום השיחה אורך עשר דקות יותר מהשיחה עצמה:



"אז יאללה אמא, ביי"
"ביי חמודה, מתי אתם באים?"
"מחר. יאללה..."
"טוב, אני מכינה אוכל שאת אוהבת!"
"טוב אמא..תודה, נדבר כבר"
"ביי..אה רגע! הוא יאהב דג בגריל?"
"לא יודעת! אמא! ביי!!"
"מה את עצבנית כל כך? רבתם??"
" לא!!! לא רבנו! לא קרה כלום! הכל מצוין!".


מד העצבים הדמיוני שליד ראשי מתחיל לעבור את הקו האדום, משהו שם מתחיל לבעבע ולהוציא עשן. אני תופסת את הראש. ואז באה מכיוונו טעות פטאלית. הוא מסמן לי להירגע ואומר בלחש: "זה לא יפה איך שאת מדברת". מבט של קוברה, שניות לפני תקיפה, נשלח לעברו.


רק פעם אחת, פעם אחת בלבד בחודש, יש לי מניע מוצדק לרצח. אם השופטת אישה אני יוצאת זכאית וגם הוצאות המשפט - על הנרצח.






10 תגובות:

  1. אנונימיOct 24, 2009 04:03 AM

    מעולה!
    (כמובן. לא הייתי אומר משהו אחר מרוב פחד)

    השבמחק
  2. נחמד מאד. מחכה כבר לעדכון הבא.
    נ.ב: לבן זוג הייתי קונה גז מדמיע.

    השבמחק
  3. נהניתי :)
    התחברתי...
    לבן זוג שלום?

    השבמחק
  4. חחחחחחחחחח
    אהבתי!!!!!!!!!
    מסכן בן זוגך... הוא עוד בחיים?
    אני חייבת להודות שאני מזדהה לחלוטין :)

    נ.ב. (הייתי חייבת...)
    קראתי פעם על משפט שבו האישה זוכתה מרצח בדיוק בגלל אותן סיבות וזה הוגדר כאי שפיות זמנית. ברצינות!

    השבמחק
  5. זה אומר שעדיף לי לא להיות במשרד מחר...? :)
    וכמו תמיד, כתבת נהדר.

    השבמחק
  6. לכל הדואגים לבן הזוג - הוא בסדר. מתאושש.
    מיכל- ידעתי שחייב להיות תקדים משפטי לעניין. זה נשמע שנעשה שם צדק :)

    תודה על המחמאות חבריי. גם אם זה מפחד זה נעים ;)

    השבמחק
  7. אנונימיOct 24, 2009 08:52 AM

    רוע שלי... התחברתי לענין תחושת השובע... זה בדיוק קרה לי השבוע ובטעות נגסתי בדלת של המקרר, אני לפעמים מפחידה את עצמי...

    השבמחק
  8. אנונימיOct 24, 2009 10:14 AM

    היה נעים להכיר, תודה על כל השנים הנפלאות.
    דברי איתי כשתגיעי לגיל הבלות!

    השבמחק
  9. ממש טוב!
    כל מה שאנחנו (הגברים) מבקשים זו איזו התראה קטנה מראש (עד כמה שניתן) כדי שנוכל לארוז מזוודה קטנה ולרדת למחתרת לאותם כמה ימים.... את יודעת.... רק כדי לשמור על שלום בית.....

    השבמחק
  10. תודה גיא.
    עזוב אותך מהתראות, זה יותר מעניין כשזה בא בהפתעה לא? :)

    השבמחק