יש דברים שפשוט אי אפשר לברוח מהם. גנים. זמן.
אני תופסת את עצמי רק בדיעבד. רק לאחר מעשה אני משחזרת את הסיטואציה ושואלת את עצמי – רגע. מה שקרה פה עכשיו זה... יכול להיות? איך ייתכן?
אחותי בכיתה ז'. חודש לאחר תחילת הלימודים היא קיבלה הצעת חברות. כן, העניין הזה עם הפתק, והמבט המבוייש, והמבוכה האינסופית, והפנים שנהיות אדומות. היא התביישה לספר לי. אמא התקשרה מצחקקת כמו ילדה בת 12 בעצמה ועדכנה אותי.
בן כמה? חתכתי את ההתרגשות המבודחת שלה.
מה בן כמה? אמרתי לך, יושב איתה בכיתה. מה את בלחץ?
אני מבולבלת. מה, התהפכנו בתפקידים? איזה פושטק בן 12, עם קרי לילה, עיתוני פלייבוי ישנים מתחת למזרון ופתק מקומט עם הקוד לערוץ אגו בתוך העטיפה של ספר מדעים זומם על אחותי התמימה, ואמא שלי – אמא!- מצחקקת. מה מצחיק פה?
תוך שניה אני בתוך הפייסבוק שלה (הכרחתי אותה למסור לי את הסיסמא שניה לאחר שהיא פתחה אותו), מחפשת את השם שלו ברשימת החברים שלה. אסף.. אסף.. איפה אתה. תכף אני אגלה עליו את מה שהוא מסתיר ואתקשר הביתה להוריד הוראות.
מעל המסך מביטות אלי פניו של בן 12 מנומש ומחוצ'קן, בצילום עצמי שהשווה לו פני דג.
מה ציפית? בן 40, לא מגולח ונוגע לעצמו בפטמות, החצי שואל, ומסתכל עלי במבט.
מה? מה זה המבט הזה?
כלום, את פשוט יותר היסטרית מההורים שלך. אז יש לה חבר. מה את עשית כשהיה לך חבר בגיל 12?
לי אדון, לא היה חבר בגיל 12. החבר הראשון שלי היה בגיל 15.
מה שעושה את זה הרבה יותר מטריד, אם את שואלת אותי. בגיל 15 עושים דברים. בגיל 12 לא. אז תרגעי. וחוצמזה, את מתנהגת כמו אמא וזה מלחיץ אותי.
זה נכון. מה קורה לי? אמא שלי יושבת ברוגע על הנדנדה בחצר, מעשנת לה סיגריה בנחת, ואני בטירוף של מחשבות אובססיביות על איך אני פותחת את הדלת של החדר של אחותי בדיוק כשאסף, ללא חולצה, גוהר מעליה ולוחש "אני חולה אחות, כואב לי פהההה". אההההה.
האם זה סימן? האם אני הולכת להיות אמא היסטרית? האם אני הולכת להפוך לכל מה שעצבן אותי אצל ההורים שלי ויותר? להשוות ולהעלות? יש בי רצון להכין אותה לכל מקרה בחיים. לתת לה רשימה של הוראות. במקרה וחברה לכיתה קוראת לך זונה קראי את סעיף 5: "כיצד לגרום לבנות פריחות לפחד ממך ובאותו הזמן לגרום למורה שלך לאהוב אותך יותר". במקרה וההורים צריכים לחתום על ציון גרוע במבחן קראי את סעיף 17ד: "איך לזייף חתימה" בקטגוריה: "איך לשקר בלי למצמץ". במקרה וליבך נשבר התקשרי למספר תחת השם "אחותי".
ברור לי שאי אפשר. אני יודעת. אבל עדיין.
מה?!?!?! לאחותך יש חבר??? אבל... אבל... היא קטנה!!! לא ייתכן!!!
השבמחקלא ייאמן... איך שהם גדלים מהר.. לפחות החצי צודק, בגיל 12 זה קצת פחות מלחיץ (או שזה מה שההגיון אומר, בכל אופן...)ככה שיש לך עוד 3 שנים להיות רגועה.
כרגיל, נהנתי כל כך לקרוא! :)
נ.ב.
לפחות יש לך את הסיסמא לפייסבוק של אחותך. אחי (בן ה-17, שטוף הורמונים כמו כל ילד בכתה י"ב) מסרב לאשר אותי כחברה בפייסבוק, כדי שלא אקרא את מה שכותבים לו על הקיר... נו.. ומה אני אמורה לחשוב?! הפולניות שבי כבר מזמן מטפסת על הקירות!
מה? הוא לא מאשר אותך בפייסבוק? חחח... גדול..
השבמחקמבינה לליבך כאחות גדולה לאחרת :-)
השבמחקסנדו, את גדולה!! ( ופולניה:))
השבמחקמחכה כבר לטור הבא שלך,
מעריצה שלך, כמה חדרים לידך...
פולניה זה מה שאת!!!
השבמחקכתיבה מעולה!!!!
ממעריצה הכי הכי שלך!!!
חחח אדיר
השבמחקמבינה אותך לגמרי, 2 לבטים היו לי בתגובה,
מצד אחד, בתור בת הזקונים בבית, אני חייבת לציין שההיסטריה המלחיצה הזו על חבר, לא חבר ובלה בלה, היא רק לא נעימה בסופו של דבר כלפי אחותך הקטנה...
ואל תחשבי בראש שלך... את חושבת ממרום גילך, בגילה לא עושים דברים כאלה...
[מצד שני:] או שבעצם כבר אי אפשר לדעת היום? :(
גדול, כתיבה מעולה..! מחכה כבר לעוד
נועה
ענק בובי ענק!!!!!!!!!!!!!!!!!!! קרעת אותי
השבמחקמוכשרת שכמוך....
חכי כשהיא תתחיל להשאיל ממך בגדים ולהחזיר אותם לא נקיים/ מקומטים/חסרי כפתור וכו'..אז- רק אז תרגישי כאב אמיתי מהו!חבי סטאר.
השבמחקחחח הכון זה באמת מדד ראשון להתנהגות מפוקרת כלשהיא טוב מאוד בובסי....
השבמחק(-:
אוהבת נשיקות
מטריושקה יקרה,
השבמחקאיבדת את כל האמינות שלך!
בעייני ובעיני בוריס!!!
כן כן, בוריס- שהיה החבר שלך בגיל 12. אותו בוריס שגדל לצידך במבט עורג, שנשבר והציע לך חברות בטלפון בלחץ חבריו האוהבים אנטון ודניס. אותו בוריס שהיה מביא לסבתא שלך בכל שבוע את גליון ה"ווסטי" העדכני.
אז אולי את יכולה לשקר לבן זוגך הנוכחי ולקהל הקוראים הנאמן שלך. אולי את יכולה לשקר אפילו לעצמך- לנסות להדחיק, לקבור את פצע הנישואין הטריים שלו לאחרת תחת ערימת מעשיות שוא.
אבל עלי מטריושקה יקרה- את לא עובדת.
אני יודע את האמת והגיע הזמן שהיא תצא לאור.
היה לך חבר בגיל 12- קראו לו בוריס!!!
נחון נחון..
השבמחקסוסליק צודק בלאט. באמת הבאתי לסבתא שלך (גליון ווסט).
אוייי אני בוכה מרוב צחוק... איזה דפוקים..
השבמחקאיזה כיף לקרוא את הפוסטים שלך, סנדי.
השבמחקלמרות שאני לא יכול לומר שזה מעורר אצלי אילו זכרונות, בהתחשב באח שיש לי, בהפשר ביננו ובמתירנות (המוגזמת) של ההורים שלנו.. ככה זה עם בנים אני מניח :)
סנדוש,
השבמחקפעם רשונה שאני קוראת ומאוד נהנתי!!!
כאחות גדולה לבת 18, אני יכולה להגיד רק- SO TRUE!!
כן, קשה להבין בלי להתנסות באחות קטנה.
השבמחקגיל 18... זה כבר צריך להכיר בעובדה שהיא אשכרה מבינה דברים לבד, ואפילו סוג של אדם בוגר. קשה ללא ספק..