לפני כמה שבועות קראתי בשבעה ימים כתבה על חוקר גנטיקה אחד (בראיין סייקס), שטוען שהכרומוזום שאחראי לכך שמין העובר יהיה זכר הולך ונעלם. יכול להיות שדיפדפתם הלאה ויכול להיות שקניתם בדיוק את ישראל היום (הא-הא). לי זה תפס את העין וקראתי בשקיקה.
באופן ככלי ככה: לכל גבר יש כרומוזום Y אחד וכרומוזום X אחד. לנשים יש שני כרומוזומי X. כרומוזום Y אחראי בין היתר לקבוע את מין העובר. יש Y – יהיה בן. אין Y – תהיה שמחה ואושר ושלווה וקוקיות ורודות – בת. אבל נחשו מה קורה? כרומוזום Y הולך ומאבד גנים בקצב מהיר ויש להניח שאם התהליך לא ישתנה מעצמו, תוך כלום זמן – 50-60 מיליון שנה – לא יהיו גברים בעולם.
אתם חושבים שיבוא הקץ על האנושות? לא ולא. כבר היה ניסוי מוצלח בהפריית ביצית מביצית. יודעים מה נולד? בת. כן, אז בתנאי שלא נימחק על ידי הר געש עצום או ניבלע לחור שחור או שרעידת אדמה גלובלית תוריד אותנו באסלה, לא רק שלא יהיו גברים בעולם, האנושות תמשיך להתקיים והיא תהיה מורכבת מנשים בלבד.
החוקר ממרום שנותיו, השכלתו הרחבה ומודעותו הגברית גם ציין כי ככל הנראה העולם יהיה טוב ורגוע יותר אם הדבר אכן יתרחש. ואז הפלגתי לי בדימיוני. ראיתי מלחמות שבאות על קיצן סביב שולחן דיונים גדול שבו אף אחת לא צריכה להוכיח שהיא גברית, שהיא חזקה או נחושה, אלא כולן ידברו, הן יבינו אחת את השניה גם אם לא יסכימו, הן יקחו את כל הזבל שייצר המוח הגברי כמו פצצות ורובים וחומצות ויזרקו אותם לחלל. הן ידברו על זה, הן יקשיבו באמת. הן...
אנחנו נמות משעמום אה?
לא יהיה לנו שום אתגר הרי. אנחנו נדע מה נשים חושבות, כי אנחנו נשים. אנחנו לא נשחק משחקים בדייט הראשון כי למה? אנחנו נשים הכל על השולחן ולא נהיה מסתוריות כי אי אפשר. אנחנו לא נתבייש אחת מהשנייה כי יש לנו בדיוק אותו דבר, הלב שלנו לא ידהר בפעם הראשונה שנעשה סקס כי זה כמו לעשות סקס עם עצמך, אין משהו שיכול להפתיע (חוץ מאלה עם השלוש שדיים, זה מפתיע). אנחנו לא נשב בבית ונשבור את הראש וננסה להבין למה הוא התכוון ומה לעזאזל עבר לו בראש כשהוא אמר "היה כיף" ונסע. ואתם יודעים מה, גם בלי קשר למערכות יחסים (פתאום חשבתי על הלסביות), גם אם סתם הם לצורך חברות אפלטונית, הם לא יאירו את עיניינו במחשבה הפשוטה שלהם בזמן שאנחנו אוהבות שהכל כל כך מורכב.
לא. הכל יהיה ברור ולא יהיה לנו שום אתגר. והמין האנושי ייכחד משעמום.
אני אוהבת את זה שהם כאלה מוזרים ושעירים, ושהם חושבים בקו ישר ושהם צריכים לעבוד על החיבור שלהם לרגשות. אפילו שרוב הפעמים אנחנו מתעצבנות עליהם, ולא מבינות איך אפשר לא להבין דברים בסיסיים, ככל הנראה היה לנו עצוב בלעדיהם. אולי אם הם יעלמו נתחיל לפתח משחקי תפקידים, ובאופן שרירותי חלק ישחקו אותה גברים כדי שיהיה לנו משהו שיניע אותנו וכך נחזור בעצם לאיפה שהיינו.
וחוצמזה, בלי קשר למערכות יחסים ובלי קשר לחברים אפלטוניים ולמלחמות וראשי נפץ גרעיניים אני לא יכולה לחשוב על עולם שבו ילדה לא תוכל לקרוא לאף אחד "אבא".
לכל האוהבים להעשיר את עולמם:
