-תשמעי איזה צחוקים!
-נו?
-גנבו לי את האוטו.
-וואי צחוקים. שמישהו יעצור אותך, אני נקרעת פה מצחוק. מה אתה דפוק? תתקשר למשטרה! תודיע לביטוח! תעשה משהו!
-לא נו, את יודעת איך אני. זה יסתדר לבד. אני מעדיף לא להתערב.
-טוב תקשיב. אני מבינה, יש לך את הקטע הזה, הכל מסתדר לך איך שאתה רוצה.. אני יודעת. אבל בוא תתרכז שנייה. גנבו לך את הרכב!!
כעבור שעתיים.
-תשמעי איזה צחוקים!
-מה עכשיו?
-מצאו לי את האוטו בשדה. בלי שריטה אפילו. מזל שהייתי מספיק דפוק להשאיר את החלון פתוח, אחרת היו שוברים אותו. חבל על הפק"ל קפה רק.. אבל את יודעת, יש לי יום הולדת עוד מעט.
הלו? את פה?
-לא, תן לי להבין רגע. תן לי שנייה, טוב? אני רוצה להפנים את הסיפור הזה.
-מה יש פה להפנים? את מכירה אותי מגיל 15, עוד לא הפנמת?
-שמה?
-ש.. שהכל בסדר!
-מה, תמיד??
-חד משמעית.
***
איך שלא תסובבו, הכל איכשהו מסתדר לו. ה-כ-ל! הבחורה שהוא רוצה נופלת שדודה במיטתו, תקוע במכתש רמון והאוטובוס איחר? בדיוק יעבור לידו שכן מזיכרון שחוזר ממילואים, כלב חירבן לו בנעל, אבל חמש דקות לפני בלע טבעת יהלום של הבעלים שלו. (זה סתם המצאתי, להמחשה).
ואני באמת מכירה אותו מגיל 15. אני יודעת שאין לו כוחות על טבעיים. בדוק. אני יודעת שהוא לא מסתגר בביתו בלילות ללא ירח ובוחש בקדרה זנבות של עכברושים ועיניים של צפרדעים צהובות. אני מנסה להבין מה מניע את הדברים להסתדר בצורה המסוימת הזאת שאותה הוא בדיוק צריך, בתזמון מושלם.
מה קדם למה? הדברים תמיד מסתדרים לו בדיוק כמו שהוא רוצה, ואז הוא עולה על התבנית הזאת, ואומר לעצמו – ואללה, הכל תמיד בסדר. ואז הוא מתחיל גם להגיד את זה בקול, לעצמו ולאחרים עד שבסוף ידוע לכל. אצלו הכל תמיד בסדר.
או
עוד לפני שקרה משהו, ככה מאז ומעולם, הוא האמין וידע שבמקרה קיצון כלשהו, הכל יסתדר. ואז, מסיבה כלשהי זה באמת קרה, ואף אחד ושום דבר לא הפריך מעולם את הטענה שלו.
נבואה שמגשימה את עצמה? תהליכים חשמליים במוח שלו מניעים את היקום לפעול איך שהוא רוצה?
אני לא חושבת.
אני חושבת שרעיון הוא לקרוא לדברים בשם הנכון ובקול רם. לא "איזה אידיוט אני. השארתי את החלון פתוח ולכן גנבו לי את האוטו", אלא, "איזה מזל, אם לא הייתי משאיר את החלון פתוח, היו גונבים בכל מקרה, רק שהיו שוברים גם את החלון". זה לא רק להסתכל על הדברים באופן חיובי, זה ברור (אני אפילו לא מכניסה את המשפט הזה עם החצי והמלאה והכוס, זה נדוש), זה להאמין בכל הלב באפשרות שהכי הכי טובה בשבילך. האופציה שבה הוא היה זוכר לסגור את החלון ולא היו נוגעים לו ברכב בכלל לא קיימת כי אז הוא יוצא מטופש. אז מזל. איך תמיד דברים מסתדרים לי.
אין כאן שום מושלמות גורל, כי לא באמת הכל תמיד תמיד 100% בסדר. הוא לא הזמין את החיים שלו מתפריט במסעדת יוקרה. אבל הוא בוחר להאמין שכל מנה שהוא יקבל תהיה הכי טובה, וזה רק בגלל שהוא בחר אותה. ואם קורה משהו לא טוב, שלא מתיישב בתבנית הזאת, אז עוברים הלאה. זה לא בקרת איכות. לא משליכים מהפרט אל הכלל.
ואולי יש לו עמוק עמוק בפנים גם איזה ידיעה כזאת, כמעט מיסטית, (לא שכנוע עצמי בשום אופן), אלא ידיעה עמוקה שהכל יסתדר בסוף.
לא כולם כאלה. רובינו באמצע. אבל אני חושבת שלכל אחד צריך להיות חבר אחד כזה, חיובי-קיצוני. מרמור יכול להיות כל כך מדבק, עדיף לתפוס את הוירוס הטוב. זה לא אומר שבכל פעם שיחרבנו לנו בנעל תהיה שם טבעת יהלום, אבל אולי לא נחשוב "אוף איך תמיד קורים לי דברים מחורבנים".
איך מוצאים חבר/ה כזה/כזאת?? אני רוצה להדבק בגן החיובי!!
השבמחקכתיבה מצויינת!
אהבתי, כרגיל! :)
נשיקות!
תודה חמודה! אני לא יודעת איך אבל סביר שהוא לא יהיה רוסי או פולני.. אותנו מלמדים לדאוג מגיל מאוד צעיר. ושאופטימיות שוות ערך לטיפשות :)
השבמחקתגובה זו הוסרה על ידי מנהל המערכת.
השבמחקאיך את יודעת הוא לא מסתגר בביתו בלילות ללא ירח ובוחש בקדרה זנבות של עכברושים ועיניים של צפרדעים צהובות?? שאלת אותו??
השבמחקהיי היי.. בלילות אני מעדיף לישון. וחזק אם אפשר!
השבמחקוסשקה, אני כנראה טיפש מאד לפי המקורות שלך וזה לא מסתדר עם המוסד להשכלה גבוהה (ע"ע מל"ג) שקבע לי את ציון הפסיכומטרי... איך תסבירי?
פש אמרתי את זה כביקורת על החינוך הסטליני...
השבמחק