שנתיים וחצי. שעה הלוך. שעה חזור. 6 תחנות. 478 מפגשי רכבת. 6 הפסקות של שבועיים לצרכי תחזוקה. 3 חתימות על עצומות מפוברקות. 165 לייקים לסטטוסים מתלהמים בפייסבוק. 367 שקל על כרטיס חופשי-חודשי אחד.
הנה הרהורי המעמיקים אודות הנסיעה ברכבת ישראל:
1. גם לנסיעה ברכבת יש פז"מ. את הצעירים הפעורים ניתן לראות באופן מיידי. הם יושבים מכורבלים בתוך עצמם, רועדים מקור וצבעם מתחיל להיות סגלגל. אף אחד לא אמר להם שצריך להגיע עם סוודר. הטמפרטורה ברכבת קבועה בכל עונות השנה: מינוס 15 מעלות.
2. דרך נוספת לדעת מי פז"מניק: כשהרכבת עוצרת רק הם ממשיכים לעמוד. כל הצעירים עפים קדימה. לא אמרו להם שבעת עצירה צריך להחזיק במשהו שמקובע לרצפה.
3. אני יודעת מה הם הקריטריונים לקבלת מאבטח רכבת לעבודה. 95% מהם חתיכים, גבוהים ובנויים היטב. חמשת האחוזים האחרים הן יוצאות קרק"ל או מג"ב. שגם הן, אגב, בנויות היטב.
4. תמיד יהיה את זה שישב עם אוזניות שכל הקרון שומע דרכן את המוזיקה שלו. לו אין מושג אבל מסביבו הולכת ומתהדקת טבעת של מבטים מאוד מאוד זועמים. אף אחד כמובן לא יגיד מילה. שמעתי שפעם מישהו העיז וציקצק.
5. אחרי שבועיים שבהם תימרנתי בין טרמפים לעבודה, אוטובוסים ועמידה מייגעת בפקקים בגלל שעשו עבודות תשתית ברכבת, ציפיתי שמשהו ישתפר.
6. להתחיל עם מישהי ברכבת זה רעיון רע. תהיה בטוח שכל הקרון עוקב אחריכם כמו במשחק טניס. כל פעם שאתה מוציא מהפה שלך קליאשה כל הנשים מגלגלות עיניים והגברים מנידים את הראש כאומרים: "טעות אחי, טעות". לא מן הנמנע שאחרי שתרד יתפתח דיון בין הבחורה לבין האישה בצד השני של המעבר לגבי כישוריך.
7. אם התיישב לידי מישהו מדיף ניחוחות של בצל בשילוב של זיעה הוא יירד רק בתחנה שבה אני צריכה לרדת, שבמקרה היא האחרונה.
8. כשרכבת מפוצצת ועולה אדם זקן כולם נרדמים בבת אחת.
9. העונה הכי קשה, אבל הכי קשה, ברכבת היא חנוכה. בעוד שאני מתמרמרת על כך שלגדולים אין שמונה ימי חופש, כל ילדי המדינה נוסעים ברכבת לראות פסטיבלים. ואני מבטיחה לכם שכולם נוסעים איתי בקרון.
10. בימי החופש הגדול כל הרכבת מסריחה מבמבה וביצה קשה.
11. אחת האכזבות הכי קשות שאדם חווה בחייו זה לראות את הרכבת שפיספסת נוסעת ועוד להספיק לגעת בכפתור של פתיחת הדלת.
12. לפעמים אנשים חושבים שלנסוע ברכבת זה כמו לנסוע ברכב הפרטי שלך - אף אחד לא שומע. פעם שמעתי אישה שדיברה בטלפון ונתנה פרטים של: תעודת זהות, כתובת וכרטיס אשראי כולל תוקף ושלוש הספרות בגב הכרטיס. תודה! למערכת הקולנוע הביתית החדשה שלנו קראנו על שמך.
13. כרוז הרכבת. טוב, על זה אפשר לכתוב פוסט שלם בנפרד אבל בואו נגיד שבגדול הם מתחלקים כך: המנומנם, המצונן, החופר, התיאטרלי, התמציתי וזה שאינו. כלומר, הוא ישנו, אבל אין לו כוח לדבר בכלל.
אבל למרות הכל, אם אתם מהנוסעים הקבועים ברכבת, כשמישהו ישאל – למה לא ברכב? תעשו פרצוף ותגידו: למה? בשביל לעמוד בפקקים? ככה אני עולה, שותה קפה, קורא עיתון ואפילו יכול לנמנם. כמובן בתנאי שאתה לא יושב ליד חבורת בנות שלוש עשרה מפרדס חנה שנוסעות פעם ראשונה לבד לדיזינגוף סנטר.